פאטמה

קומדי קלב

 

פאטמה וורדי, הסטנדאפיסטית הבדואית הראשונה, אם ל- 17,

שחיה בפחון עם בעלה ושלוש נשותיו הנוספות, מגישה:

בדיחות על המגזר:  "כשיש ארבע נשים, אף אחת לא סובלת מכאב ראש",

על אראלה ממפעל הפייס:" איך שהיא תתקשר, אעשה מנוי",

ופיגועים: " אם ההופעה לא מצליחה- התפוצצים בסוף"

וטוענת לפני שמיישבים את סכסוך הקרקעות עם המדינה, הגיע הזמן לקצת "פמינזם בדאוי".

***

צחי כהן/  צילומים טל שחר

 

סבא שלי בקושי גרוש וחצי הרוויח,

והיה אומר, מה זה בן אדם עשיר?

בן אדם עשיר זה בו אדם עני רק עם כסף.

 

את ההופעה בכפר הנופש של הוועד למען החיל בגבעת אולגה פותחת פאטמה וורדי

בריקוד בטן סוער, כשאת פניה החייכניות עוטף חיג'אב מסורתי. "באנו לעשות חפלה,

באנו לשמוח, טייב? יאללה להתעורר, יה ג'מעה!" היא מכריזה. הקהל המום, מורכב מאחים שכולים שהגיעו מכל קצוות הארץ, לא ממש יודע איך לאכול את התופעה. אבל וורדי ממהרת לשבור את הקרח ואומרת: " אני רואה שיש פה שני אגפים: מצד שמאל אגף הדיכאון ומצד ימין אגף בקומה, אבל תכף נתגבר על זה".

ובאמת, כשהיא חמושה בסל פלסטיק ובתוכו שלל אביזרים, וורדי מגיעה מוכנה להופעה הטעונה. אני שואל מה יש בו? "ג'יהז", היא אומרת לי בקריצה. " מנגנון הפעלה?" אני משתאה. "כן, אם ההופעה לא מצליחה מתפוצצים בסוף".

הפעם גם למפגש עם הקהל יש פוטנציאל נפיצות גבוה. "הם יהודים, אני ערביה. מי הרג את האחים שלהם? ערבים. זאת קבוצה שצריך לדעת איך לגעת בה. כל קהל

צריך לפצח מחדש, ולכן בכל הופעה אני שולפת סיפורים אחרים", היא מסבירה.

מוזיקה מצרית עליזה פורצת ממערכת ההגבר. "שימו אלבלפונים על רוטט" היא מנחה את הקהל. "רק אם אראלה לענות. ולא לשכוח שלאראלה יש אחות תאומה, שעובדת בהוצאה לפועל". הבטחתי לעצמי איך שאראלה מתקשרת אני עושה מנוי".

מהצד, צופה במופע ומתגלגלת מצחוק פרידה שניידרמן (65), ששכלה את אחיה מאיר ז"ל ימים מספר לפני תום מלחת יום הכיפורים ומשמשת כיום יו"ר ועדת האחים בארגון יד לבנים. "אתה רואה את האנשים האלה?" מצביעה שניידרמן על הקהל המתמוגג, "בבוקר הם בכו. המטרה שלנו כאן להציף את המועקות, ששנים הוחנקו בפנים", היא מסבירה. "בבקרים אנחנו מתעסקים בנשמה, בעצב, בשכול. בערב אנחנו מתפנים לצחוק ביחד. פאטמה מביאה את הצחוק לכולם. תסתכל על העיניים של האנשים ותבין מה כוחה".

אבל למה להביא להם דווקא בדרנית ערבייה?

" אם האגודה למען החייל בוחרת להביא למתקן הזה בדרנית כזאת או אחרת- אנחנו סומכים על הבחירה שלה".

נראה שבאגודה יודעים מה הם עושים, כי בסוף ההופעה עטים על וורדי עשרות מעריצים חדשים, המבקשים כרטיס ביקור כדי להזמין הופעות.

הם מתמרמרים על שבכרטיס לא מופיע מספר הטלפון האישי של הסלב. " זה הטלפון של המנהלת שלי", היא הסבירה בחיוך, " שהיא גם עושקת מורשה".

 הקריירה של פאטמה וורדי, אם ברוכת ילדים מכפר- יוסוף שבגליל העליון שמריצה בהצלחה מופע סטנדאפ ייחודי הכולל מערכונים, ריקודים ושירה – ניזונה מפרסום מפה לאוזן.

" זה התחיל ממפגש ספונטני עם אנשים, שבאו לכפר וקנו אצל המשפחהשלי פיתות ושמן זית", היא מספרת. " הייתי מתלוצצת איתם, מספרת להם סיפורים. הלקוחות היו חוזרים, אני לא בטוחה אם בשבילי או בשביל המוצרים.

יום אחד לקוחה יהודייה מכפר- ורדים הזמינה אותי לביתה. אמרה שהיא רוצה לכנס כמה חברים שישמעו אותי. כבר באותו מפגש היה לי בטחון עצמי. לא הכנתי שום דבר מראש. פשוט ישבתי והייתי אני. סיפרתי להם סיפורים על המשפחה שלי".

לא קשה להיות סטנדאפיסטית הראשונה והיחידה במגזר הבדואי?

" זה מקצוע לא מקובל במגזר, אבל אצלנו גם מאמינים שהכל מאלל. שהכל כתוב. מתברר שהיעוד שלי בחיים זה לגרום לאנשים לצחוק ולשמח אותם".

 

"זכיתי בפייס ב 20 שקל, לא מתכוונת

לאבד את הראש, אקנה בית ואוטו

ואמשיך לחיות בצניעות"

 

כשהיא על הבמה, פאטמה שופעת כנות וסיפורים אישיים. אבל אחרי ההופעה היא מתעטפת במסתורין. קשה לחלץ ממנה פרטים מדויקים על חייה בכפר. אפילו את גילה היא מסרבת להסגיר. היא נשאה כשהייתה בכיתה – ו' – ואז גם הפסיקה את לימודיה. "שלא תחשוב שעד אז הלכתי כל יום לבית הספר. וגם בית הספר עצמו לא היה בדיוק האוניברסיטה העברית".

   את נישואיה המוקדמים היא מגדירה "נישואיי חילופין":"אח ואחות ממשפחה אחת מתחתנים עם אחות ואח ממשפחה אחרת. יעני, מחליפים" , היא מסבירה.

מה היתרון?

"לא צריך מוהר. זה כמו עסקת ברטר. אבל מה הבעיה בזה? שאם הבעל הזה מרביץ,

אז גם השני צריך להרביץ. אם השני מתגרש – גם הראשון צריך להתגרש. זה מאזן האימה".

מי החליט בשבילך עם מי תתחתני?

"אבא שלי. הוא לא שאל אותי. הוא קבע: "החתן הזה טובבשבילך" אומרים שאהבה באה בהתחלה כמו טיפה קטנה של גשם, ואחר כך הופכת למבול של אהבה. זה נכון. אפילו כשמוסא מרגיז אותי- אני אוהבת אותו. יש לו מזל. מוסא הוא גבר בדואי אופייני: הוא עקשן, שמרן ולא שומע בקולי. והוא עוד טוען שאני עושה לו בעיות".

היא מסכימה לחשוף שלבעלה, שמבוגר ממנה בחמש שנים, יש עוד שלוש נשים. מהראשונה סאווסן, נולדו לו שלושה ילדים. ממנה, השנייה, יש לו 17 ילדים, ומהשלישית, הג'ר, יש לו 18 ילדים, הרביעית טרם הפכה לאם, " בשלב זה היא אחראית על העדר".

איך זה שלמרות שיש לך 17 ילדים, פנייך כל כך חלקות וקורנות?

"אני מוכנה לתת לך סקופ מאוצר הסודות המשפחתי: אצלנו לוקחים שמן זית אמיתי, מערבבים אותו עם זעתר טחון ומעסים את הפנים. עשזה נספג, שוטפים את הפנים במים, בלי סבון".

בעלה היא מספרת, מתפרנס מכל הבא ליד. "אגב, בימים אלה הוא מצוי במצב של דיכאון".

למה?

"מאז שהוא הבין שלא באמת חטפו את ג. יפית ( כמו בפרסומת של הוט-צ"כ). מוסא הוא אהבת חיי. רק אותו אני אוהבת".

 

אבל יש לו עוד שלוש נשים, זה לא מקומם אותך?

"כשיש ארבע נשים, אף אישה לא סובלת מכאבי ראש. הסדר הולך ככה: פעם זאת, פעם זאת, פעם זאת- מי שלא רוצה מפסידה. הבעל שלי הוא שילוב מנצח של ברד ביט ודובי גל".

לא נראה לי שהוא ישמח לקרוא את זה.

"אני והבעל שלי חיים כמו זוג יונים. כל רגע, מישהו מאיתנו עף מהחלון"

האידיליה מושגת גם בזכות העובדה שכל אחת מנשותיו של מוסא מתגוררת בפחון משלה. "מה שטוב בפחון זה שלפעמים יש בו ארבעה כיווני אוויר",

היא מסתכלת על חצי הכוס המלאה.

"אצלי בבית מוסא כמו מלך. עשהוא מגיע אני חולצת לו את הנעליים, משרה את כפות רגליו בגיגית עם סבון ומכינה לו קפה. ואז הוא מקבל את הנרגילה.

ומתי הוא מתפנה לעזור בבית?

"נראה לך שהוא עוזר? הוא כמו השמש. העבודה שלו זה להאיר את הבית.

למרות שהוא נותן לי לצאת החוצה כמו אישה מתקדמת, בבית אני אישה, כמו שאישה בדואית צריכה להיות, כיוון שכל ערב נמצא אצל אישה אחרת, יש לילות שהוא כבר עייף. אז הוא בורח לאוהל האירוח וישן עם הכבשים".

וברצינות, הבנות שלך גם נאלצות לחלוק בעל?

"אני מקווה שבעתיד, הגבר הבדואי ייקח לעצמו רק אישה אחת- במקום ארבע. למזלי, הבנות שלי נשואות לבעלים שלעת עתה אינם נשואים לעוד השים. אני מקווה בשבילן שזה יישאר ככה. אני מתנחמת בעובדה שהנשים הבדואיות מהדור של בנותיי, יותר חזקות מכפי שאני הייתי בגילן".

 

השכנה שלי חסרת מזל,

הבעל הראשון עזב

והשני נשאר.

 

אפרופו כבשים,אחד ממעריציה של וורדי הוא לא אחר מהאמן מנשה קדישמן. למחרת ההופעה אני מוצא אותה מתפנקת על ספת עור בסלון המרווח בביתו של מושיק טימור. מידי שבוע היא מגישה פינה בתכניתו "שישי אישי", המשודרת בין חצות לשלוש בלילה. וורדי מציינת שהפינה שלה מיועדת במיוחד לגברים שסובלים מבעיות פרוסטטה. "כי הם מתעוררים כמה פעמים בלילה לשירותים".

כדי להביא אותה לשידור נאלץ טימור לנסוע לכפר. "נפגשתי עם המוכתר והסברתי לו שפאטמה תביא שמחה לקהל גדול, אם היא תשתתף בתוכנית שלי. השייח' נעתר לבסוף לבקשתי. הבטחתי לו שהרבה אנשים ילכו לישון במצב רוח טוב לאחר שיאזינו לה".

   גם בביתו של טימור, כשברקע מקלט הטלויזיה פתוח על ערוץ בי-בי-סי בערבית-

היא עוטה את החיג'אב. "אבור לי לחשוף את פניי לפני גברים זרים", היא מנמקת.

 

אבל את מופיעה בגלוי בפני גברים....

אצלנו בכפר אני מופיעה רק לפני נשים. אצל היהודים אפשר להופיע גם לפני גברים- ככה פסק השייח".

מה ההבדל?

"כי לא בטוח שכל גבר יהודי הוא גבר".

   על הקיר תלוי ציור של מנשה קדישמן." מנשק'ה, ידידי, פנה אלי ושאל אם אני יכול לסדר לו מפגש עם פאטמה", מספר טימור.

"שאלתיו: "למה אתה צריך להפגש איתה?" אמר לי: עברו עלי ימים ולילות לא קלים, והפינה שלה גרמה לי לצחוק מכל הלב." שיכנעתי אותה לבוא למנשק"ה, כי הוא מומחה לכבשים-ולה יש עדר, כך שיש להם תחום עניין משותף. הוא שכח להגיע, אבל בסוך בילינו כמה שעות ביחד בסטודיו שלו. לסיום הוא הביא עימו שני ציוריםוהכריח אותנו לבחור- כל אחד כבש-כתודה על החוויה שהוא עבר במפגש. כשיצאנו, הייתה בעיה".

"יצא שהלכתי ברחוב אלנבי עם תמונה אורגנלית של קדישמן, כשאני לבושה בלבוש הבדואי המסורתי, נועלת כפכפים ואוחזת בסל פלסטיק", ממשיכה וורדי את הסיפור:

"נעצרתי עי' שוטר שהטיח בי: את גנבת את זה?"

אמרתי:"בכלל לא מעניין אותי ציורים. לא גנבתי! השוטר אמר: את יודעת כמה גנבים

אומרים לא גנבתי?"

אז איך את מסבירה את זה שאת מסתובבת ברחוב עם ציור ששווה אלפי דולרים?"

בסופו של דבר היא עוכבה לחקירה וטימור נאלץ לשחרר אותה בערבות.

מכעיס.

    מאשימים את הבדואים בגניבות. יש בזה משהו אולי, אבל מה שמכעיס אותי זה שמאשימים את הבדואים שהם גונבים גם נכסי צאן ברזל. וזה לא נכון. ברזל-גונבים,

צאן-גונבים, נכסים-גונבים. אבל את השילוב הזה של נכסי צאן ברזל עדיין לא מצאנו.

כשימצאו-יגנבו, אבל לא להאשים אותנו לפני הזמן".

  יש עוד סוגיות נוקבות המרגיזות את וורדי.

לאחרונה הופץ תזכיר "חוק הסדרת ההתיישבות הבדואים בנגב". המעורר דיון ציבורי ער. מחברי ההצעה מאמינים כי היא מגלמת "פשרה היסטורית" בין התושבים הבדואים ובין המדינה בנושא הקרקעות, אבל לא בטוח שכל הדרוש נעשה כדי להגיע להסכמה עם הבדואים. חלק מהבדואים סבורים שההסדר, שאמור לעקור רבים מהם מהשטחים שניכסו לעצמם ולהעבירם ליישובי הקבע, אינו הוגן".

    "הדעות בעדה חלוקות בנושא" מסבירה וורדי. "יש כאלה, בעיקר הצעירים, שמעוניינים במעבר ליישובי קבע משום שהם מחבבים את החיים המודרנים ומתרחקים מהמסורת. הזקנים, לעומתם, לא אוהבים את השינוי שמאיים לבוא. הם קשורים לאדמה ולמקנה ויודעים שאם הם יעברו לבתי קבע, הם יהיו פחות במגעעם הצאן ועם הטבע. לכן, אגב, רואים דיוואן (אוהל אירוח) שמוקם ליד בית קבע. את האורחים מקבלים באוהל הזה".

מה את חושבת?

   " אני בעד שכל אחד יעשה מה שטוב לו. אין לי דיעה נחרצת בנושא. ברור לי שזה תהליך שבטוח יקרה. בסופו של דבר הבדואים ימצאו את עצמם בבתי קבע כמו שכבר קורה בנגב.

יישוב הקבע צריך לבוא, לדעתי, יחד עם התקדמות הגבר הבדואי, שייתן לאישה שלו לצאת מהבית לעבוד. זאת תהיה בעיניי, התקדמות אמיתית.

בעיניי, זה יותר חשוב מאשר יישוב קבע".

 

אמי שאלה אותי: למה את לא

לוקחת את הבן שלך לגן חיות?

אמרתי: אם הם רוצים אותו,

שיבואו וייקחו אותו.

 

בינתיים, וורדי אומרת ועושה. ואכן, המופע שלה מבוקש מאוד והיא מופיעה

מספיק כדי לפרנס את כל החמולה. "מוסא אומר: כשיהיה לנו מספיק כסף

מהעבודה של, אני מפסיק לעבוד בחלקי חילוף" מוסא אוהב כסף וילדים.

אני מביאה לו את שניהם וזה נקרא פמיניזם בדואי".

כל זה, מבלי לשלב גסויות במופע. "אני מאמינה שאפשר לשמח אנשים ולהצחיק

אותם גם בלי מילים בוטות. המקסימום שאני אומרת: זה "כמה גדול הקשקשן ככה קטן הרעשן" . ואת זה אני אומרת לגברים שמתפארים בכמות הנשים שהייתה להם".

  היא לא חורשת את הארץ לבדה. תמיד תלווה על ידי בעלה, בנה הבכור, או אחת המפיקות.

"האם אני נוהגת? יש לי רישיון על הגמלים".

היא מצחקקת.

כששואלים את וורדי במה היא עובדת? היא משיבה:" אני מדברת שטויות, לוקחת תכסף והולכת".

  הקהל שצופה בה מגוון למדי. "יש מכל שכבות האוכלוסייה", היא מספרת.

"הופעתי בפני נשים, דתיים, עובדי מערכת הבטחון, בנקים, עובדי מדינה. בקיצור, מי שמשלם. לפעמים, למרות שזה נדיר, אני נתקלת בקהל מאתגר. כל קהל מצריך התמודדות שונה. על פי האינטואיציה אני בוחרת אנשים צבעוניים, שאפשר ליצור איתם דיאלוג. אני מזהה אותם על פי שפת הגוף שלהם. אלה אנשים פתוחים שלא חוששים להשתתף".

   ואכן, הקהל בהופעה שלה אינו פסיבי. כבר בהתחלה היא יוצרת איתו קשר בלתי אמצעי כשהיא מחלקת את הנוכחים לשתי קבוצות: קבוצת המחוננים (שאטרין) וקבוצת המשתדלים. ואם יש צורך גם קבוצה של  "חמורים שאין בהם לא יועץ ולא שר". למבוכתי, בהופעה שבה נכחתי, שאלה אותי פאטמה לאיזו קבוצה אני משתייך. עניתי: " למחוננים, כמובן". והיא הוסיפה ואמרה: "צחי, אתה כמו הרבה אנשים במדינה, קשה למצוא מוגבלים עם מודעות".

   מחשש עין הרע וורדי ממלאת את פיה מים, כשהיא נשאלת על ילידה. היחיד שהיא מספרת עליו בהופעה הוא בנה הבכור אחמד, שהיה גשש בצה"ל. "לפני שגויס עשו לו מבחן. שאלו אותו: מה תעשה אם יבואו שני מחבלים מימין? ענה: אני הורג אותם עם הרופה". מה תעשה אם יבואו עוד שניים משמאל? ענה: מרסס אותם. ואם יבואו שניים גם מאחור? אמר אני תופר אותם. ואז הגיעה השאלה הכי קשה: מה תעשה אם יבואו שניים מימין שניים משמאל, מזל"ט מצד אחד והליקופטר מצד שני, מה תעשה עכשיו? שאל אותם אחמד? מה קרה? רק אני בצבא?

אחרי שהשתחרר, אחמד בא לאמו ואמר לה:" אני רוצה לנסוע לתאילנד לחפש את עצמי" וורדי:

הצבעתי עליו ואמרתי: הנה מצאתי אותך פה, אתה לא צריך לנסוע". אבל הוא נסע בכל זאת. כל שבוע היה מתקשר ואני שואלת: " נו מצאת את עצמך או לא? בסוף הוא נהיה מג'נון".

למה?

"כי הוא מתחבא לעצמו וצריך למצוא את עצמו".

 

השכנה שלי ג'מילה כועסת על

בעלה. לפני שהתחתנו הוא אמר

לה שהוא בן 80 וחולה מאוד,

עכשיו התברר לה שהוא בן 60

ובריא מאוד.

 

וורדי שולפת מהתיק עוגיות שנסעו כל הדרך מהגליל לנווה מונוסון, בגלל שטימור אוהב מאוד את מטעמי סבתה, תאפחה. "מה יש לך סבתא?! " אני משתומם. "ועוד איזו סבתא! כל תחתון שלה מכונת כביסה, כל רגל שלה- עמוד שלמה. ויש לה כוח טבעי, בלי מכון כושר. בעלה הוא קצת הרבה בטלן. לפעמים היתה רצה אחריו כשהיה משתמט ממטלות הבית ויושב בבתי קפה. ביא היתה לוקחת אותו משם בכוח, כמו שוחט שלופת תרנגולת".

  אותה סבתא מיתולוגית היא מעיין נובע של השראה לנכדה הקרייריסטית. תפאחה מספקת לה שפע פתגמים, שמעבירים את חכמת החיים מדור לדור. "מה זה פתגם?" שואלת וורדי, ועונה:

פתגם זה מעט מילים והרבה חכמה" סבתא שלי אומרת:" בן אדם חכם צריך אקצת מילים כדי לומר הרבה, ואילו אהבל צריך הרבה מילים בשביל להגיד שום דבר" כמו שסבתא שלי אומרת:"אם אתה צריך משהו מהחמור- תגיד לו בוקר טוב. וחוץ מזה לא תחתוך זנב של חמור לפני עיניים של אנשים".

למה?

"כי אחד יגיד לך זה קצר והשני יגיד לך זה ארוך"

אבל אין לי חמור.

" חזיר יש לך? כי יש לתפאחה פתגם מתאים: "שערה מישבנו של החזיר- ברכה".

לא הבנת את זה?

 אז אל תסגור דלת שאתה לא יכול לפתוח ואל תפתח חלון שאתה לא יכול לסגור".

השארת אותי פעור פה.

פה סגור לא מביא תועלת, אבל גם לא גורם נזק. הגיע הזמן, צחי, שעדיף לשתוק ולהחשב טיפש

מאשר לדבר ולהוכיח את זה כל הזמן".

    עד כמה שזה יישמע הזוי, וורדי מתחזקת דף פייסבוק מהפחון שלה,- ומעדכנת סטטוסים השכם והערב. בעודנו זוללים בקלאווה מעשה ידיה של סבתא תפאחה אצל מושיק טימור, היא מעלה סטטוס טרי: " גם למשמש מתולע – יש את העיוור שיאכל אותו". לפתע היא מעלה באוב את סבה המנוח, אבו דאוד. "אנשים רצו פעם לצחוק עליו. לקחו אותו לחוף הים ואמרו לו: תספור את הגלים". כל היום ישב וספר. בסוף שאלו אותו: "נו כמה גלים? אמר: "וואללה, מה אני אגיד לכם?

הגלים זה כמו הצרות:יותר באים מאשר הולכים".

 

סוף

***

 

רוצים גם להנות מהמופע של פאטמה?

מוזמנים להתקשר: 050-5849425